על הכתיבה
ביבליותרפיה היא סוג של טיפול רגשי, שבו נעשה שימוש בנטייה הטבעית שלנו לספר לעצמנו ולאחרים את חיינו. במאמר זה אתרכז בכתיבה של המטופל במהלך טיפול בביבליותרפיה. במהלך הכתיבה אתרכז עד כמה שניתן בפרקטיקה של הטיפול בביליותרפיה עם כתיבה. לא אתייחס כאן לשימוש הרב שנעשה בטקסטים ספרותיים במהלך טיפול בביבליותרפיה.
מהי ביבליותרפיה?
הביבליותרפיה היא טיפול רגשי דינמי השייך למשפחת הטיפולים באמנויות. כאן הספרות היא תחום האמנות בה נעשה שימוש תרפוייטי, והיא נוכחת במפגשים הטיפוליים באמצעות כתיבה וטקסטים. לכולנו יש משאלה להיות מובנים ולהבין את עצמנו, והכתיבה מאפשרת לנו לעשות את זה בצורה טובה יותר.
בביבליותרפיה וכתיבה
דרך מרכזית בטיפול הביבליותרפי היא כאמור עבודה באמצעות כתיבה. הכתיבה מאפשרת לנו לסייר בעולמנו הפנימי, להתבונן בעצמנו, לחוות שוב ושוב חוויות רגשיות ולגלות בתוכנו גילויים חדשים. בדומה לטיפול פסיכולוגי, גם בטיפול בביבליותרפיה, העבודה הטיפולית נעשית בראש ובראשונה באמצעות הקשר עם המטפל.
ביבליותרפיה והחובה לכתוב
האם אני חייב לכתוב? זוהי אגב השאלה המרכזית ששואל של כל מי שאינו מכיר את תחום הטיפול בביליותרפיה. ובכן התשובה היא לא. ממש לא. במהלך הטיפול, אין שום התייחסות לערך האסתטי של הכתיבה ולערך הספרותי שלה, ולכן אין שום צורך או חובה לדעת לכתוב. בדומה לעבודה עם חלומות בטיפול פסיכולוגי רגיל, כאן הכתיבה מאפשרת מגע עם העולם הפנימי ואין כל חשיבות לערכה האסתטי.
ביבליותרפיה ועיבוד חוויות
כתיבה מעודדת עיבוד של חוויות מהעבר ומאפשרת ריכוז וחיפוש פנימי אחר כיוונים חדשים. באמצעותה יכול המטופל להתחבר למשאביו הפנימיים ולמצוא את פתרונותיו הייחודיים תוך חיפוש התשובה מבפנים. תהליך העיבוד מתרחב במרחב שבין הכותב והטקסט שהוא כתב. המחשבה שלפני, הכתיבה עצמה והדיאלוג שמתפתח עם המטפל לאחר מכן – הם שמאפשרים את תהליך העיבוד.
ביבליותרפיה ושימוש במטאפורות
השפה המטאפורית פורצת דרך מבעד לביטויים השגורים והלשון השחוקה. באמצעותה ניתן לבנות דימוי אישי אותנטי ומורכב. הכתיבה באה לחפות על פיצול והדחקה. האדם הכותב מחפש דרך לעשות אינטגרציה לחלקים של עצמו, ולאחד את הניגודים שבתוכו. הכתיבה היצירתית מאפשרת להתחבר אל החוויה ולדבר מתוכה. המטאפוריקה ייחודית ובלעדית לכל כותב, והיא חלק מהשפה הפנימית שלו ומעולם הדימויים שלו.
למידע נוסף חייגו לתמר טלמור כהן:
054-5637073
אין כללים
אין כללים אחידים לטיפול בביליותרפיה עם כתיבה. במהלך טיפול בביבליותרפיה, אני עובדת עם המטופל בכתיבה, רק כשאני אראה שזה משהו שמתאים. רק אז אני אציע לו לכתוב. לפעמים המטופל נמצא בנקודה מסויימת שבה הוא רוצה לכתוב, ואז הוא יכול לכתוב את מה שהוא רוצה באותו רגע, או לבקש ממני הנחייה לכתיבה.
מחברת סלילים או דף בודד
לכל מטופל יש מחברת סלילים או ערימת דפים בודדים והוא בוחר במה לכתוב ועל מה לכתוב. בכל מקרה, גם אם הוא בוחר לכתוב על דף בודד, יש לו את התיקייה הקבועה שלו. בנוסף, יש גם אמצעי כתיבה רבים הפזורים ומונחים לידו בקליניקה שלי.
תדירות הכתיבה ביבליותרפיה
תדירות הכתיבה במהלך טיפול בביבליותרפיה, משתנה ממטופל למטופל. יש כאלה שחשוב להם לכתוב בכל מפגש ויש כאלה שכותבים רק מדי פעם. הכתיבה יכולה להיות המשכית, כלומר שהמטופל מתייחס לדברים שהוא כתב בשבוע שעבר, והוא ממשיך לכתוב מהנקודה שבה הוא הפסיק בפעם הקודמת. זו יכולה להיות גם כתיבה שעומדת בפני עצמה בכל מפגש בנפרד.
ביבליותרפיה, מודע ותת מודע
המטופל כותב בחדר הטיפולים ובמהלך הפגישה הטיפולית. בכל מקרה מדובר בכתיבה שקשורה לנושאים שמעסיקים את המטופל ושעליהם הוא מדבר באותה פגישה. הנושא לכתיבה יכול לנבוע ישירות מתוך הנושא המודע שהוא מעלה וזה יכול להיות קשור לנושא הלא מודע אצלו.
ביבליותרפיה – מה קורה לפני הכתיבה?
המפגש הטיפולי אורך כחמישים דקות. בזמן שלפני הכתיבה, המטופל מדבר על מה שזה לא יהיה, כמו בטיפול פסיכולוגי רגיל. השיחה קולחת בעל פה ומתרחשת ברובד שבעל פה. לעיתים מתנהלת שיחה ובשלב מסויים אני מנחה את המטופל לכתוב מתוך דברים לא מודעים שעולים במהלך המפגש הטיפולי. תימה שהוא עסוק בה ושאני מזהה אותה ועוזרת לו לגעת בה דרך הכתיבה. האמנות היא איך לאפשר מעבר טיבעי ונכון בין דיבור וכתיבה. אם זה לא מתאפשר, זה עלול להתפרש אצל המטופל כאילו אני נסוגה מפני הדיבור הישיר ושולחת אותו לכתוב. רגע אחד המטופל מדבר איתי, ולפתע הוא עם עצמו ועם הדף.
ביבליותרפיה – מה קורה במהלך הכתיבה?
בדרך כלל הכתיבה לא אורכת יותר מעשר דקות. יש תקופות שבהן המטופל מחפש יותר לכתוב או פחות. חשוב לי שהמטופל לא ירגיש פתאום זרות ותחושה שמה שקורה אינו בין אישי. חשוב מאוד שהכתיבה השקטה והמתכנסת פנימה, וההשתתקות הפתאומית של המפגש הבין אישי והדיאלוג, לא תפגע במכלול השלם של המפגש הטיפולי. רגע אחד הוא כותב עם עצמו, ולפתע הוא שוב איתי בשיחה ערנית.
ביבליותרפיה – מה קורה אחר הכתיבה?
זהו כמובן השלב שבו אנו מתייחסים למה שהוא כתב. האמנות היא לשלב בצורה אינטגרטיבית ולא מלאכותית, ושלא תפגע בזרימה של הדברים וגם לא יפגע בקשר שבינינו. כמובן שאני בוחרת להאיר בזרקור את מה שחשוב בעיני ובעל משמעות, ואני מרסנת ומנתבת את השיחה למקומות החשובים, תוך שאני מסננת את העיקר מהטפל. המקצועיות היא לשים את הדגש ואת המוקד על מה שהכי משמעותי. חשוב לשים עליו את הפוקוס ולא להתייחס לכל מה שנכתב או נאמר על ידי המטופל. בשלב מסויים, לאחר כחמישים דקות מתחילתו, מסתיים המפגש הטיפולי.
ביבליותרפיה וה Setting הטיפולי
טיפול בביליותרפיה מתקיים בזמן ובמקום קבועים. התחימה של משך הטיפול לחמישים דקות, והתחימה של משך הכתיבה לעשר דקות, גורמות לנפשו של המטופל לסנן ולצנזר ולבחור, גם אם באופן לא מודע, במה להתעסק ועל מה לוותר. בכל מקרה מדובר בתהליך מתמשך, שיש בו גם פגם, לפחות מנקודת מבטו של המטופל, שחש לא פעם שהטיפול הסתיים "לפני שהספקתי", לומר הכל, לגעת בהכל.
המלאכותיות שבטיפול בביליותרפיה
יש מגבלה כמותית בתוך המפגש הטיפולי שאורך רק חמישים דקות. זה חלק מהתיחום של הפגישה, והמטופל מוצא את עצמו בוחר ובורר, או שהנפש שלו בוחרת בשבילו, מה הוא מביא מתוך כל מה שעבר עליו לדבר עליו במהלך חמישים הדקות הבאות. כל הסיטואציה הטיפולית היא מלאכותית. פגישה של פעם בשבוע במשך של כחמישים דקות, היא עניין מלאכותי. חיצוני. כפוי. המטופל צריך לעזוב הכל ולנסוע לטיפול ולחזור ממנו לשגרת חייו.
גורלה של מחברת הסלילים
לפול אוסטר יש ספר שנקרא "המחברת האדומה", שבה הוא מתאר את הביוגרפיה שלו ככותב. המחברת שבה כותב המטופל, נשארת תמיד בקליניקה, למעט מיקרים יוצאים מן הכלל, שבהם חשוב למטופל לקחת אותה. בטיפול בביבליותרפיה בילדים, אני מקפידה מאוד להשאיר את חומרי היצירה בקליניקה. בטיפול עם מבוגרים זה פחות החלטי.
כתיבה מחוץ לטיפול הביליותרפי
יש אפשרות לכתוב גם בין הפגישות ויש מטופלים מסויימים שזה מתאים הם ויש תחושה שהם רוצים לעבד משהו נוסף בין הפגישות או שיש צורך מיוחד שלא להיפרד מהטקסט הכתוב. אני פחות משתמשת בטקסטים הללו ביוזמתי, כי הם לא נולדו בתוך חדר הטיפולים. יחד עם זאת, אני בהחלט מתייחסת אליהם במידה והמטופל עוסק בהם ביוזמתו.
ביבליותרפיה וערך אסתטי בכתיבה
אין לו שום משמעות בטיפול. לפעמים זה יכול להפריע דווקא למי שכן יודע לכתוב, כי אז הוא עסוק באסתטיקה של הכתיבה שלו ובערך הספרותי שלה. בעיקרון, לא צריך לדעת לכתוב בכלל, ובטח שלא נדרש כישרון כתיבה מיוחד.
ביבליותרפיה ורתיעה מכתיבה
יש אנשים שנרתעים מכתיבה., אבל אני כל כך מאמינה בזה, שגם כשיש לי מטופלים שבאו לטיפול פסיכואנליטי, וכאלה שלא חשבו בכלל על האופציה של כתיבה, מוצאים את הערך בכתיבה. דווקא אנשים שלא רגילים לכתוב וכותבים משפט לאקוני, יכולים לגלות בכתיבה אפשרות נוספת וזו שפה חדשה בשבילם. שפה שקודם לכן לא הייתה זמינה עבורם. הם מוצאים את עצמם מופתעים ונוגעים בעוד רובד של הקיום שלהם, של הנפש שלהם, שלא היה קיים קודם לכן. כי עד אז הם השתמשו רק ברובד של שיחה בעל פה, שזה רמה אחרת של שימוש בשפה.
ביבליותרפיה והנחיות לכתיבה
האופן שבו אני מנחה לקראת הכתיבה, מורכבת מתבניות מסויימות ומטכניקות טיפול. יש לי מלאי ואני כל פעם עושה שינוי. לפעמים ההנחיה נובעת לגמרי מתוך השיחה עצמה וקשורה בצורה ישירה וחד פעמית. יש דברים שנחסמים בשיחה שבעל פה, ושמשתחררים רק בכתיבה. אני מנחה את הטכניקה הצורנית של הכתיבה ולא את התוכן כמובן. גם כשהכותב מיומן, המצב מלאכותי, כי פתאום באמצע שיחה צריך להתחיל לכתוב. זה לא מצב טיבעי. זוהי סיטואציה מלאכותית. לכן צריך את ההנחיה, כדי שבעזרתה יוכל המטופל לוותר על שליטה. ברגע שיש לו צורה ומסגרת שמגיעה מגורם חיצוני שמציג גבולות, זה מקל על המטופל. אסביר:
ביבליותרפיה, כתיבה כמשחק
אם נגיד אתה יושב עם חבר ושותה איתו כוס קפה, ופתאום החבר אומר לך: "בוא נשחק", אתה תגיב בהפתעה ולא תדע מה לעשות. אבל אם באמצע שיחה אני אציע לך לשחק שש-בש, זה יהיה הרבה יותר קל לעבור משיחה למשחק. בגלל שיש חוקים ברורים למשחק שהצעתי. זה משחק קוביות, ואתה יודע כיצד לשחק אותו. זו בדיוק הסיבה שבגללה יש חשיבות להנחייה לכתיבה שאני נותנת במהלך הטיפול בביבליותרפיה.
בביבליותרפיה, עיקר וטפל
בעבודה עם חלום, לפעמים משהו שולי שאינו מסתדר לפי ההיגיון, משהו שנזכרים בו רק אחר כך, יכול להיות מאוד משמעותי. הרעיון הוא זה שאין לוגיקה צרופה בלא מודע. זוהי השפה המשנית של הלא מודע. השפה הלא מודעת נטולת זמן, אין מוקדם ומאוחר, אין סיבה ותוצאה. כל השפה היא לא לוגית ודווקא מה שלא נאמן לכללי ההיגיון והסדר, של סיבה ותוצאה, דווקא הוא יכול להיות מאוד משמעותי. כל הכללים שנכונים לשפה המאורגנת אינם תקפים בטיפול בחלומות. כך גם בטיפול בכתיבה. הטפל, או השולי לעיתים הוא העיקר.
ביבלותרפיה ופסיכותרפיה
פסיכותרפיה מתנהלת בשיחה שבעל פה. יש דברים שלא ניתן להעביר ולהבין ולהגיע אליהם בשיחה בעל פה. בשיחה רגילה יש רצף, סדר ולוגיקה. יש מאמץ לתקשר. ואז מארגנים את סדר האירועים ומשמיטים את מה שטפל. ויש סיבה ותוצאה. דבר מוביל לדבר. בכתיבה כל זה לא מתקיים. ההשתהות על הדף, האיטיות של פעולת הכתיבה, החומריות שלה, הגופניות שבה, מאפשרים לדברים להתבהר. כתיבה היא תהליך מפורט יותר ונוצר בה חסר. המצוקה עוברת חזק דרך הכתיבה, והיא מאפשרת להגיע למטופל יותר מאשר באמצעות הדיבור. ההתייחסות לטקסט הכתוב והיכולת לתת לגיטימציה לתוכן הדברים שנכתבו, היא לב העיניין.
ביבליותרפיה מול טיפול בשיחה בעל פה
חשוב לי להדגיש שלכתיבה אין יתרון איכותי וסגולי על פני השיחה בעל פה. בשיחה בעל פה מגיעים לעומקים מדהימים. כמו בכתיבה. זה לא שמגיעים למשהו יותר עמוק או יותר טוב בכתיבה. אבל הכתיבה מאפשרת להגיע למשהו אחר, נוסף. גם אם מתרכזים רק בשיחה בעל פה, ודאי שאפשר להגיע לתוצאות טיפוליות נפלאות. ובכל זאת, טיפול באמצעות כתיבה זו דרך משמעותית ומרגשת, עם נגיעה במשהו של יצירה, במשהו פיוטי שנוגע ברובד עמוק של הנפש. זה מאוד מרגש ונובע מתוך המטופל.
טיפול בביבליותרפיה בשונה מטיפול באמנות
בטיפול באמנות יש חומר גלם והוא זה שמכתיב את הסיטואציה הטיפולית. יש צבעים ואפשר לצייר. יש סיטואציה מישחקית, משעשעת, פיזית, צבעונית, נקיה ומלכלכת, שמתרחשת בעולם המציאות, והתרחשות שלמה מול כן הציור. לעומת זאת, בטיפול בביבליותרפיה, כל חומר הגלם נמצא אצל המטופל בראש.
ביבליותרפיה ושתיקה של מטופל
בשתיקה של מטופל יש משהו מבורך, למרות שלפעמים זה מתפרש אצל המטופל כדבר מעיק ומטריד. בשתיקה יש למטופל אפשרות להיות עם עצמו, לבד, ובנוכחות המטפל. בהתפתחות של הילד הקטן, האפשרות להיות לבד בנוכחות האם, היא חלק מאוד משמעותי ומרכזי להתפתחות הנפשית של הילד. וויניקוט דיבר על ה Capascity to be alone. שם מתפתח מרחב ביניים, מרחב היצירה, מרחב פנימי בנפש, שנמצא בין המציאות הסובייקטיבית של הילד ובין המציאות החיצונית. האם מייצגת את המציאות החיצונית. האם מאפשרת למרחב הביניים הזה להתפתח. כך גם בשתיקה של מטופל במהלך טיפול ביבליותרפי.
שתיקה וכתיבה בטיפול הביבליותרפי
היצירה יכולה לבוא לידי ביטוי בכתיבה, בטיפול הביבליותרפי. היצירה יכולה לבוא לידי ביטוי בשיחה ממקום מאוד עמוק. במצב שכזה, מתאפשר גם למטופל וגם למטפל, צוהר לחלק בנפש שלא היה זמין עד עכשיו. לפעמים מה שמעסיק את המטופל מאיים, או קשה, או מרגש. משהו שנוגע במקום של היזדקקות של המטופל ושעד עכשיו למטופל עצמו לא ניתן היה להגיע לשם ולא היה לו מגע עם המקום הזה. במהלך השתיקה, המטופל יכול לתקשר עם עצמו באמת. השתיקה יכולה להיות רגע מאוד יקר בטיפול, אם המטפל מוכן להקשיב לשתיקה הזו באמת בסבלנות ויכול לתת למטופל את הזמן הזה.
ויניקוט ושתיקה של מטופל
השתיקה אצל וויניקוט יכולה לנבוע מתוך קושי, אבל יש בה גם איכות מאוד משמעותית בטיפול, והיא יכולה גם להצמיח את המטופל. הרבה פעמים מתחולל במהלך הטיפול מאבק פנימי אצל המטופל, והוא בא במגע עם המקומות הכי עמוקים בנפש שלו. משומות שהוא לא מודע להם. מקומות שהוא לא נמצא במגע איתם. דרך השתיקה, ולפעמים גם אחריה, מתאפשר תהליך של יצירה.
פרויד ושתיקה של מטופל
בגישה הפרוידיאנית, יוחסה לשתיקה משמעות של התנגדות והיא נתפסה כהתנגדות לתהליך הטיפולי. המטופל אמור לדבר ולהעלות אסוציאציות חופשיות, ואם הוא לא עושה את זה הוא בעצם לא משתף פעולה. אך למעשה שתיקה היא עוד שלב בעיבוד הפנימי שלעולם אינו מסתיים. לעיתים מטופל נמצא בנתק מעצמו ושותק עקב כך. לשתיקה בחדר הטיפולים יש חשיבות מרובה.
ביבליותרפיה ודיאלוג פנימי
כתיבה מאפשרת דיאלוג פנימי של אדם עם עצמו. זה דבר יקר ערך. זה משהו נורא משמעותי לא רק בהקשר אמנותי וספרותי. אני בכלל לא מתייחסת לכתיבה כאל משהו ספרותי. אני גם לא מתעקשת על כתיבה. זה פשוט אמצעי מאוד בעל ערך בעיני, והרבה מטופלים מוצאים את זה בעל ערך בעיני עצמם.
אני מאוד נרגשת ממילה כתובה
אני מאוד נרגשת ממילה כתובה. מישהו אחר נרגש מאמנות פלסטית. כתיבה היא איזשהו רובד נוסף בטיפול הנפשי. זה גם משהו שהמטופל יכול לקחת איתו. גם את היכולות שנרכשו בטיפול פסיכולוגי רגיל, כשזה לא פיזי, אתה לוקח איתך כמטופל. אבל כתיבה זה גם משהו שאפשר לעשות בבית. כל בנאדם יכול לקחת עט ונייר ולכתוב.