מהי ביביליותרפיה?
בקצרה, ביבליותרפיה הוא תחום של טיפול רגשי באמצעות סיפור. ההנחה היא שסיפורים מבטאים את עולמו הפנימי והלא מודע של המטופל אשר יוצר אותם, באופן סימבולי (בדומה לחלומות). בהיות הביבליותרפיה גישה של טיפול דינמי, מושתת הטיפול על הקשר בין המטפל והמטופל, ועל כל אותם תהליכים של העברה והעברה נגדית. אותן גישות של תורות אישיות העומדות בבסיס הפסיכותרפיה האנאליטית – מהוות רקע תיאורטי גם בביבליותרפיה. מעבר לכך, אנסה לתאר במאמר זה גישה טיפולית ספציפית.
ביבליותרפיה – כתיבה בטיפול
בטיפול ביבליותרפי יכול המטופל ליצור סיפורים לא רק על ידי כתיבתם בעצמו, אלא גם על ידי הכתבתם למטפל, על ידי ציורם, הצגתם, ביטויים במשחק או בעל פה (כך שניתן לעבוד גם עם מטופלים אשר לא יודעים קרוא וכתוב). אולם אני במיוחד אוהבת לעבוד באמצעות כתיבה. באמצעות הכתיבה היצירתית, יכול המטופל להתקשר למשאבים שלו, ולמצוא את פתרונותיו הייחודיים, תוך חיפוש התשובה מבפנים.
טיפול קבוצתי בביבליותרפיה
במהלך טיפול קבוצתי בביבליותרפיה, אני נוהגת לשלב טקסטים ספרותיים וכתיבה יצירתית. כך גם בטיפולים פרטניים, וגם בהדרכת הורים (לילדים שאצלי בטיפול). כאשר אני מביאה טקסטים ספרותיים לטיפול (ואני נוהגת לעשות זאת בעיקר בטיפול קבוצתי), אני מעודדת את המטופל לנהל דיאלוג עם הטקסט (בעיקר דיאלוג בכתב), או בקבוצה – רב שיח.
מעוניינים לקבל מידע נוסף? חייגו עכשיו לתמר טלמור כהן:
054-5637073
שימוש במטאפוריקה בטיפול בביבליותרפיה
בדרך כלל נעשה שימוש רב במטאפוריקה בטיפול בביבליותרפיה. השפה המטאפורית פורצת במהלך טיפול בביבליותרפיה, דרך ביטויים שגורים ולשון שחוקה, ובאמצעותה ניתן לבנות דימוי אישי אותנטי ומורכב יותר. היא מאפשרת להתקשר אל החוויה ולדבר מתוכה. בעזרתה ניתן לחשוף חולשות וקשיים בדרך לא מאיימת. היא מורידה הגנתיות ועוקפת מאבקי כוח והתנגדות. הכתיבה בלשון מטאפורית מאפשרת לנתק את הבעיה מן 'האני' על ידי ביטויה בדימוי קונקרטי. לאחר הוצאת ה'שד' החוצה ניתן להתבונן בו ולשחק איתו.
תמצית הביבליותרפיה
השימוש בכתיבה בתהליך הטיפולי, הוא תמצית הביבליותרפיה. מעודדת תהליך חצי היפנוטי של ריכוז וחיפוש פנימי אחר כיוונים חדשים, וכך ניתן להרחיב את טווח אפשרויות הבחירה. השפה המטאפורית מערערת את התפיסה הדיכוטומית ויכולה להכיל מורכבות, גווני ביניים וניגודים. בזמן הכתיבה ותהליך היצירה, במקום פיצול והדחקה, מושקע מאמץ האני, בחיפוש דרך לעשות אינטגרציה לחלקים של עצמו ולאחד את הניגודים שבתוכו.
השימוש בטקסטים בטיפול בביבליותרפיה מושתת על עקרון אי המוגדרות של טקסטים ספרותיים:
בכל טקסט ספרותי קיימים פערים של מידע ואזורים בלתי מוגדרים. היות והטקסט הספרותי אוטונומי ובלתי תלוי בעולם שמחוץ לו – אין לקורא דרך אחרת למלא את הפערים האימננטים לטקסט, ולאזן את אי המוגדרות, אלא לפנות אל עולמו הפנימי ולהפעיל את דמיונו ורגשותיו על מנת לממש את העולם הלא מוגדר המגולם בטקסט. כך מתקיימת אינטגרציה בין שני עולמות אוטונומיים: הקורא (המטופל) והטקסט, ונוצר ביניהם דיאלוג.
הדיאלוג בין המטופל לטקסט, דיאלוג אשר מתווך על ידי המטפל – עומד בבסיס התהליך הביבליותרפי.
קולו של הטקסט בטיפול בביבליותרפיה
הטקסט מהווה קול שלישי אוטונומי בדיאלוג זה: הטקסט מטפל ונוגע בחומרי המציאות אך הוא אינו מחוייב לה. כך שהמגע איתו מתרחש בתחום 'המרחב הפוטנציאלי': תחום שבין המציאות החיצונית לבין העולם הפנימי של המטופל. בתחום זה מתאפשרת בו זמניות של התבוננות וחוויה. הטקסט הספרותי (בין אם מובא על ידי המטפל או נכתב על ידי המטופל) מאפשר עיסוק בעולמו של המטופל בדרך פחות ישירה ומאיימת. דרך ההרחקה שמאפשר הטקסט יכול המטופל לפגוש את עולמו הפנימי, לחוות ולהשיג תובנה. כך למעשה נוצרת קירבה מתוך מרחק.
הטקסט משחרר מהצורך להגיע למטרה
הטקסט משחרר מהצורך להגיע למטרה. הטקסט מאפשר השתהות והכלה של רגשות שונים וסותרים, ללא צורך להכריע ביניהם. בהיותו רב משמעי פותח הטקסט הדמיוני-ספרותי נקודות מבט שונות ואלטרנטיבות חדשות לסיפור החיים שמספר המטופל. כך, בקצרה, אני רואה את המעלות של תהליכי כתיבה וקריאה בטיפול ביבליותרפי.