אבא גוריו הולך לטיפול פסיכולוגי
האם אבא גוריו היה הולך לטיפול פסיכולוגי? כנראה שלא. בתפר שבין שנת 1834 לשנת 1835, כשפורסם בהמשכים הרומן אבא גוֹריוֹ [LE PERE GORIOT], ונולדה דמותו הבדיונית והאלמותית, טרם נולדה הדיסיפלינה של טיפול פסיכולוגי. אבל גם אם היה ניתן לו לבחור בטיפול פסיכולוגי, מה היה נאמר שם בחדרי חדרים? מה מעיק על אבא גוריו? [על משקל ספרו הנפלא של פיליפ רות, מה מעיק על פורטנוי?] והאם ניתן היה להקל על מצוקתו הרגשית באמצעות טיפול פסיכולוגי? אלו השאלות שהעסיקו אותי בתום קריאת הספר הנפלא הזה. כשסגרתי אותו חשבתי לעצמי שהייתי שמחה להיות זבוב על הקיר באותה קליניקה פריזאית, באותן פגישות שבועיות.
מה מעיק על אבא גוריו?
אבא גוריו האלמן, אביהן של אנאסטאזי [הבכורה] ודלפין, הוא "אדם טוב" שחי בצניעות ב"אכסניה מהוגנת… ומרושש עצמו למען בנותיו… ומת כמו כלב". כך במילים אלו כותב באלזאק על ספרו. גורלו המר של האב שהוריש בחייו את כל הונו לבנותיו, מסתיים במוות חסר כל. מיותר לציין שהבנות לא סועדות אותו במחלתו ואפילו לא באות לבקר אותו על ערש דווי. אנאסטאזי אמנם מגיעה לביקור, אך באיחור רב וכשהוא כבר חסר הכרה. דלפין אפילו את זה לא עושה. שתיהן אגב רוקדות במסיבה יוקרתית, לבושות שמלות פאר ועדויות יהלומים, בערב שלפני מותו. זוהי חזרה על המלך ליר של שייקספיר, שמוטו מתוכו מצוטט במהדורה הראשונה של הספר: "All is true".
כריסטוס של האבהות
בסופו של יום אבא גוריו מנשל את עצמו מישותו, חי בצל בנותיו ומקריב את עצמו למענן. זוהי תבנית האבהות המוצגת בספר ותמצית הקשר העמוק שבין הורה לבנותיו. גוריו מבטל את עצמו, את צרכיו ואת קיומו למען בנותיו וחי את החיים דרכן. במכתב לאשתו ובאחד מיומניו האישיים, כותב בלזאק על אבא גוריו, שהוא: "אדם שהינו אב כדרכו של קדוש, כדרכו של מעונה, הריהו נוצרי". ואכן אבא גוריו מכונה גם "כריסטוס של האבהות", הפרוטוטייפ של דמות האב בספרות המודרנית. איזה מטען רגשי כבד ואלו עוצמות נושא אבא גוריו על כתפיו השחוחות?
בחינת בגרות בצל טיפול פסיכולוגי
בזמן שאבא גוריו עובר טיפול פסיכולוגי, רוב קוראיו עוברים יסורים. הם נדרשים לקרא את הספר בכפייה. העובדה שמדובר בספר חובה במערכת חינוך ובבחינת בגרות, רק עושה לו עוול, מכיוון שהמפגש הכפוי של התיכוניסט המצוי עם הספר, אינו משוחרר מקיומה של בחינה בסוף הקריאה ומהצורך להצליח בה. זהו צל כבד מדי לטקסט המורכב, העדין והמלוטש של באלזאק. צל נוסף הוא ערימת התקצירים ופרשנויות האינסטנט שמעבירים ביניהם דורות של תלמידים, שרובם לעולם לא יקראו את המקור הספרותי, וגם ישכחו את החומר הנלמד בתום הבחינה. צריך לקרוא את הספר מתוך בחירה כדי להנות ממנו באמת ובתמים.
אונורה דה-באלזאק הפסיכולוג
ניתן לומר בהכללה שהפסיכולוגים הראשונים היו הסופרים והמשוררים. הם אלה שהציגו באמצעות עיצוב דמויות בדיוניות את הלבטים, המצוקות והמאבקים הפנימיים שמעסיקים את נפש האדם. בעיקר נכון הדבר לגבי אונורה דה-בלזאק, אבי הריאליזם, ופסגת יצירתו אבא גוריו. השיגעון של גוריו לבנותיו מוליך אותו לאובדנו. זהו מעשה הרס שצומח מאבהותו, ולא מסיפור אהבה רומנטי קלאסי למשל. אבא גוריו מעיד על עצמו שהוא חוזר אל בנותיו "כמו מהמר אל שולחן המשחק". הוא מצהיר על נכונותו לגנוב וללכת לעבודת פרך למען אנאסטאזי. הוא מנשק את רגלי דלפין כמו מאהב. הוא שוקע בהזייה למענן, ופוסע כעיוור אל מותו. זוהי הקרבה אובססיבית הנובעת ממערכת יחסים מעוותת בין האב לבנותיו.
יחסו של פרויד למשוררים
בכמה הזדמנויות שונות, מתייחס פרויד לתפקידו של המשורר. פרויד מראה כיצד ניתן ללמוד על החוקיות בחיים הנפש (על חלומות, על מנגנון ההדחקה והלא מודע, על היווצרות חולי נפש ועל הריפוי ממנו) גם מתוך יצירתו של משורר ולא רק באמצעות החקירה האנליטית. "תיאור חיי נפשו של האדם תחומו האמיתי של המשורר הוא. מאז ומעולם היה המשורר בבחינת קודמו של המדע ומבשרו" (מתוך: "השגיונות והחלומות בסיפור 'גראדיווה' של ו' ינסן", 1907, זיגמונד פרויד). עוד הוא אומר באותו ספר: "המשוררים בעלי ברית חשובים הם לנו ועדותם ערכה גדול ביותר כי על כן נתגלו הללו כבקיאים בדברים חשובים רבים מתחום המתרחש בחיי האדם… וביותר בתחום חיי הנפש הקדימו המשוררים אותנו, משום שהם שואבים ממקורות שעודם כספר חתום לפני המדע".
הפסיכולוג של אבא גוריו
מי שמתפקד כפסיכולוג של אבא גוריו הוא ראסטיניאק, סטודנט צעיר בן 21, שכנו של אבא גוריו באכסניה, מי שסועד אותו בגסיסתו והמאהב של דלפין, הבת של גוריו. אבא גוריו נפתח בפניו, נחשף בפניו, מאמץ אותו לבן, לחבר נפש, ולמעשה כמעט ומת בזרועותיו. אנו למדים על סערות נפשו של אבא גוריו דרך ראסטיניאק הצעיר. ראסטיניאק מאזין לאבא גוריו, מזדהה איתו, משתף איתו פעולה, ושותף לתקוותיו ולכאביו. הוא משמש לו כאוזן קשבת, גם באופוריה כשהיחסים בין האב ובנותיו מתחדשים אחרי נתק ארוך של עשר שנים, וגם בהידרדרות הרפואית והרגשית שלו לקראת סופו המר.
יחסי אב ובנו בטיפול הפסיכולוגי
האב הביולוגי של ראסטיניאק נעדר מהעלילה, ואבא גוריו מאמץ לו אותו לבן. גוריו שוכר לראסטיניאק דירה ומרהט אותה, מעודד אותו להתחתן עם ביתו דלפין, מדובב אותו לספר לו על בנותיו וחי דרך עיניו של ראסטיניאק, שבתורו, מטפל בו במסירות נפש, קונה לו בכספו תרופות ומשלם עבור הטיפול הרפואי שלו, עבור ההוצאות שמסביב ואפילו עבור המצבה. הוא גם נוכח בהלווייה של אבא גוריו, בניגוד לבנותיו וחתניו הנעדרים. אבל לראסטיניאק יש עוד אבא חלופי, זהו הפושע הנמלט ווטרן, שמנסה לאמץ אותו לחיקו, ולייעץ לו עצות מועילות לחיים. הוא מציע לו לרצוח כדי להתעשר, מסביר לו כיצד פועל העולם ומורד בסדרי עולם. בסופו של יום ראסטיניאק בוחר באופציה המוסרית, זו שמציע לו אבא גוריו, ומסרב להצעות המפתות של ווטרן. באלזאק לא רק מציג את יחסי האב ובנו בספר, הוא גם מפענח אותם ומפיק מהם תובנות פסיכולוגיות ואתיות עמוקות. הוא נותן לנו כקוראים את האפשרות להתלבט בין רע וטוב, אבל בסופו של דבר לבחור בטוב. גם בטיפול הפסיכולוגי המטופל מתלבט בין דרכים אלטרנטיביות כאשר המטפל מלווה אותו בכך, אך לבסוף הבחירה בדרך הטובה או הרעה (במובן האתי או במובן מה נכון עבור המטופל) היא של המטופל בלבד. המטפל הוא רק מלווה בדרך נטול שיפוטיות ולא מורה דרך הקובע את מהלכה.
מות האב בטיפול הפסיכולוגי
נתחיל בהתמוטטות הסמכות האבהית, נושא טעון שעולה במהלך טיפול פסיכולוגי. גסיסתו של גוריו, לבד, במיטה, בלי בנותיו, מסמלת את מות הסמכות האבהית. למרות שהן יודעות את מצבו האנוש, הן אינן נחלצות לעזרתו ולא באות לבקרו. על ערש דווי צועק גוריו שישלחו את המשטרה ויביאו אותן בכוח. "הצדק לצידי, הכל לצדי, הטבע, החוק. אני מוחה… החוק מחייב לבוא לראות את האב במותו. החוק לצדי… תחוקקו חוק על מותם של אבות!… המולדת תלך לאבדון אם ירמסו את האבות ברגל גסה. זה ברור. החברה, העולם, הכל בנוי על האבהות, הכל יתפורר אם ילדים לא יאהבו את הוריהם". זעקתו מעוררת כאב עז בקורא והזדהות. כל אדם יכול למצוא את הבהלה הכי עמוקה שבו בתוך הביטוי 'הכל יתפורר אם ילדים לא יאהבו את הוריהם'. מתוך כך נגזר הציווי 'כבד את אביך ואת אמך'. בלי זה מתמוטטים סדרי החברה. בלי זה ישרור כאוס בעולם. תיאור גסיסתו ומותו של גוריו, מדבר על מות האב ומי שמסמל את החוק.
טיפול באמצעות ביבליותרפיה ופסיכותרפיה של תמר טלמור כהן
נייד: 054-5637073
רצח האב בתאוריה הפסיכואנליטית
אפשר לאמר שבנותיו של אבא גוריו רצחו אותו, או לפחות זירזו את מותו. זהו רצח אב אכזרי כפי שהוא נשמע. רצח לכל דבר ועיניין, עם טיפול בגופה, הסתרת עדויות וכלי הרצח, בניית אליבי ובעיקר עם תחושת אשמה. בהחלט ייתכן שאם היה נותר קצת כסף, איזשהו אמצעי תשלום, ניתן היה להבריא או להקל על חוליו של אבא גוריו. כולנו שואפים לביטחון כלכלי לקראת גיל הפרישה עבורנו ועבור הורינו. אבל הבנות היתומות מאם מרוכזות בעצמן וכפויות טובה כלפי אביהן. אנו מוצאים את עצמנו מזדהים גם עם הבנות על תכונותיהן השליליות: הנצלנות, הנקמנות, הקטנוניות, התנועה הבלתי נשלטת של אנאסטאזי הקורבן הלכודה בסבך קוריו של בעלה, נשלטת על ידו. האלימות המובלעת שבה הוא אוסר עליה ללכת לבקר את אביה. הפחד הניבט מעיניה כשראסטיניאק בה אליה ומטיח בה בזעם את התוכחה שלו על כך שהיא אינה באה לבקר את אביה על ערש דווי. כל המהלך הנפשי הסבוך הזה מתקשר דרך חוויית האשמה אל מושג רצח האב בתאוריה הפסיכואנליטית: כי אין אדם שלא מכיר את תחושת האשמה המלווה יחסים בין הורה לילדיו או בין בנים להוריהם המזדקנים, וכדי ליצור זהות עצמית וקיום נפרד ילדים מפנים עורף להוריהם ו"רוצחים" משהו מהקירבה החונקת ביניהם.
רצח לואי ה-16 ומותו של אבא גוריו
עם מותו של אבא גוריו, נותרת משפחת גוריו ללא אב ומצפן, בדיוק כמו החברה הצרפתית שלאחר המהפכה הצרפתית. המאורעות הפוליטיים של צרפת באותן שנים, מהדהדים במותו של אבא גוריו, המקביל להירצחו של לואי ה-16 במהפכה הצרפתית, המלך הכל יכול, נציג החוק, האל והסמכות – שנרצח. לגבי חלקים גדולים בחברה הצרפתית, הרצח הזה הותיר אותם בתחושה של יתמות, בדומה לרצח קנדי או לרצח רבין. תחושות ההלם, ההיעדר, האובדן, הריק, סחרחורת האירועים שבעקבות הרצח. כל אלה ועוד באים לידי ביטוי במותו של אבא גוריו. הוא רק המשל, והנמשל קבור בחלקת גדולי האומה. אני זוכרת עד היום טיפול קבוצתי בימים שלאחר רצח רבין, שתכנים כאלו עלו וצפו בו.
תבוסת נפוליאון ומותו של אבא גוריו
מה שקרה לאחר מכן בפוליטיקה הצרפתית של אותן שנים הוא תבוסתו של נפוליאון, אבי העם וגדול המצביאים, שגם היא מהדהדת כאן במותו של אבא גוריו. מי שיעמיק לחקור, יגלה שהתאריכים של הידרדרותו של גוריו חופפים לתאריכים של תבוסתו של נפוליאון. הריגת אבא גוריו היא גם הריגת אבי האומה. המשפחה שנותרה ללא אב, אבודה ונטולת מצפן. שתי הבנות מסוכסכות עם בעליהן, על רקע כלכלי. האב המת כבר לא יוכל להושיע ולהילחם את מלחמתן בבעלים שחמסו את כל כספן.
התא המשפחתי בטיפול הפסיכולוגי
התא המשפחתי הגרעיני הוא הלבנה המרכיבה את החברה. והוא המסמל יציבות וסדר. שתי הבנות אינן מארחות את אבא גוריו בבתיהן. בשני המקרים הבעלים יוזמים את הנתק שבין הבנות לאביהן, וניצבים כחוצץ ביניהם. במפגש היחיד שביניהן, כשהן באות לחדרו של גוריו, הן רבות בלי הרף, ויש ביניהן מתיחות אינסופית. אבא גוריו ממש מתחנן שישלימו ביניהן ושיפסיקו לריב. כך גם תיאורים נוספים בספר של משפחות אחרות בפריז שקצרה היריעה מלהרחיב. איחוי של קרע משפחתי יכול להתרחש במהלך טיפול פסיכולוגי, כמו גם ההשלמה עם הקרע, ההבנה שלו, היכולת לקבל אותו, לראות אותו באור חדש ושלם יותר.
הקונפליקט בין נאמנות לתא המשפחתי לבין הצורך בעצמאות וחופש
המשפחה היחידה המוצגת באופן חיובי בספר היא משפחה כפרית שחיה בפרובינציה אי שם בדרום צרפת. זוהי משפחתו של ראסטיניאק, שתומכת בו גם כלכלית וגם רגשית, ויש בה תחושת אינטימיות, קרבה אמיתית, נתינה, נדיבות ועניין בזולת. כולן שולחות לו מכתבי תמיכה: האם, שתי האחיות והדודה. הן גם שולחות לו כסף, בלי ידיעת האב. אמנם מדובר במשפחה חמה ותומכת, אך זוהי גם משפחה רעועה. משפחה שהטילה את כל ייהבה עליו, השקיעה במימון לימודיו את כל ממונה והיא תלויה בהצלחתו כדי לשרוד בעתיד. ראסטיניאק מסתובב ברחובות פריז כשהנטל הזה מוטל על כתפיו הצעירות, והוא נקרע בינו לבין השאיפה שלו להתהוללות ולחופש.
געגועים לחיבוקים חמים
יש באבא גוריו עוד געגוע למשפחה שהייתה ואיננה עוד. געגועים לחיבוקים חמים. זהו הגעגוע של אבא גוריו לימים שבנותיו היו קטנות וחיו בחיקו בחום ובאינטימיות. עיצוב התא המשפחתי העירוני המתפורר מול התא המשפחתי הכפרי החם, היא בעיני התבוננות פסיכולוגית עמוקה ודקה של באלזאק במוסד המשפחה. כמה בכי ניגר בקליניקה הפריזאית על אובדן תחושת היציבות, אובדן הדרך ואובדן החום והאהבה – עקב ניפוץ התא המשפחתי?
תמר טלמור כהן – טיפול באמצעות ביבליותרפיה ופסיכותרפיה
נייד: 054-5637073
האבא הגדול בטיפול פסיכולוגי
אבא גוריו הוא דמות נוגעת ללב ומכמירה באנושיותה, בסבך נפשה המסוכסכת, בייחוד שלה, בג'סטות הגופניות, בשיער המקליש, ביחסו הפאתטי והמורכב לבנותיו, באנקדוטות הקטנות של אופן אכילתו, לבושו, מראהו, דיבורו, בתהליך ההזנחה החיצוני שהוא עובר במהלך הספר. ויחד עם זה הוא גם מייצג קטגוריה אנושית – האב הגדול. הוא הדגם של האבא של כולנו. איש פשוט שהתעשר ושבנותיו מתביישות בו בציבור. זוהי קטגוריה אנושית וחברתית מעבר לדמות הספרותית המסויימת. זוהי דמות אוניברסלית. הספר אינו מציג צילום ותמונת מציאות נאמנה למקור. לא ולא. הספר מציג את הבחירות האמנותיות של באלזאק הסופר, החושף ראיה סובייקטיבית עגומה, ביקורתית וסמויה מהעין. גילוי נקודת המבט הסובייקטיבית – האם לא זה מה שאנו עושים במהלך טיפול פסיכולוגי?
על חשיבות הכסף בחיינו ובעולמנו הפנימי
כסף יעוור עיני צדיקים, עני חשוב כמת, ואם אין קמח אין תורה, כך כתוב במקורות. בדרך כלל כסף הוא עניין מביך שלא נעים לדבר עליו. אבל הוא גם מצמית ומשתק, כשאנו חווים חסרון כיס. האמירה שכסף הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים, נכונה בעיקר למי שיש כסף. שני הבעלים של שתי בנותיו של אבא גוריו, אנאסטאזי ודלפין, מועלים בכספי הנדוניה שלהן. חשוב לזכור את מעמדן הנחות של אנאסטאזי ודלפין, בעידן שבו נכתב הספר. עידן שבו הקריירה היחידה שעמדה בפניה של אשה, היתה מוסד הנישואים. זו היתה הדרך היחידה שלה למוביליות חברתית ולהשגת בטחון קיומי. שתיהן נשואות נישואים אומללים, על רקע מתיחויות כספיות. מערכת היחסים שלהן עם הבעלים כפופה לשליטה של הבעלים ברכושן, למאבקי כוח בין המינים, שבו ידם של הגברים היא על העליונה.
הכל בחיים מושתת על כסף
על פי ראיית העולם של אבא גוריו, הכל בחיים מושתת על כסף. יחס הבנות לאביהן. יחס שני הבעלים לשתי נשותיהן, בנותיו של גוריו. יחס המאהבים לפילגשיהן. לשתי הבנות יש מאהבים, המונעים מאינטרס כספי. גם יחסו של ראסטיניאק לדלפין, מתחיל מאינטרס מובהק שלו לנסות ולחדור לחברה הגבוה בפריז דרך הקשר הרומנטי שלו עם דלפין, וממשיך בכך שהוא מקבל מאבא גוריו במתנה דירה מרוהטת, רק בזכות הקשר הרומנטי שלו עם דלפין, שאף קונה לו שעון יקר במתנה. מאוחר יותר ממשכן ראסטיניאק את השעון כדי לממן את הטיפול הרפואי באבא גוריו, שאותו אימץ לו לאב חלופי. בקיצור הכל כסף. גם האהבה. הכל נעשה דרך הפריזמה של הכסף. "הכסף הוא החיים. המטבע יענה את הכל" אומר אבא גוריו לביתו דלפין. במקום אחר הוא אומר "הכסף נותן הכל, אפילו בנות".
רוח וחומר במעמקים הפסיכולוגיים של האדם
אצל אבא גוריו אי אפשר להפריד בין רוח וחומר. יש תלות הדדית עמוקה בין השניים, בין רגש התשוקה ובין המימוש הכספי שלו. בעצם אפשר לומר שהכלכלה היא זו ששולטת בכל, גם ביחסים שבינו לבינה. לאבא גוריו יש צד טראגי בחייו ובריאליזם שבו מתואר הקיום האנושי היומיומי שלו. גוריו וראסטיניאק לא גומרים את החודש. הקיום הרוחני שלהם, מתחיל ומסתכם במצבם הכספי. הוויית הנפש, המיית הלב, השאיפות הכמוסות ביותר שלהם, מותנות במצבם הכספי. תנודות הנפש העמוקות ביותר שלהם, נעות בהתאמה מושלמת ובתנועת מטולטלת, עם תנודות העו"ש ועומק הכיס. ומדובר בתנודות גדולות מעושר רב לעוני מרוד וחוזר חלילה שוב ושוב.
מנגנון עדין של מכאניזם אנושי
ראיית העולם של באלזאק, ושל גיבוריו, ובעיקר של אבא גוריו, היא שהכל פוליטי בסופו של דבר. גם סקס. גם אכילה. גם היחס לשכנים. גם האופן שבו אנו חוגגים כל חג. זה סוד המנגנון העדין של המכאניזם האנושי של באלזאק. הוא מצליח לתאר עשרות דמויות, המנהלות ביניהן שלל זיקות ויחסים ומערכות גומלין מורכבות ומתוכננות, מחושבות ואינטרסנטיות. סוף מעשה במחשבה תחילה וכל גילוי של רגש כנה ואמיתי, הוא ביטוי מחושב מראש המיועד ליצור רווח אישי. זו חברה שאיבדה את המימד האותנטי שלה ופועלת בצביעות מעושה, בכוחנות, בתועלתנות, במגע אנושי שמתחתיו מסתתר רצון לרווח חומרי. חברה בת זמנו, בתקופה הטרום קפיטליסטית, שפועלת בדיוק נמרץ כמו החברה שלנו כאן ועכשיו. לא מדובר כאן בניתוח תיאורטי של החברה, כי אם בהתבוננות אמנותית חדה כתער. זו גדולתו של באלזאק, סוד הנצחיות של אבא גוריו, סוד הרלוונטיות שלו לימינו אנו.
האני והחברה בטיפול פסיכולוגי
אחד המאבקים הגדולים שאני מכירה מחדר הטיפולים הוא המאבק להגדרת זהות אישית, על רקע הציפיות של החברה מאיתנו, המשפחה, החברים, קבוצת השווים שלנו. זהו מאבק לחילוץ האני האותנטי של המטופל, מתוך סבך הציפיות של אחרים ממנו. אי שם, בין היותנו יצור חברתי, ובין היותנו יצור יחודי, המחפש את מקור האור שיאפשר לו התפתחות, מתנהל הטיפול הפסיכולוגי. זה הניסיון שלנו כיחידים לעיצוב דמותנו על רקע מערכות היחסים שאנו מנהלים עם אחרים [הורים, בני זוג, חברים, קולגות, בוס].
האני האבוד הכבול בכבלי החברה
גם אבא גוריו וגם אנחנו חיים בחברה שבה האינטרס האישי עולה על הכל. חברה שבה הכסף שולט. חברה שבה התמוטטו ערכי המשפחה וסמכות האב. חברה עירונית שבה היחיד נבלע בתוך ההמון, הניכור גובר על הקירבה האנושית. חברה שבה עבודה קשה ולימודים אקדמים אינם מבטיחים ביטחון כלכלי. חברה שבה רק לקשרים אישיים, כסף, שררה, כוח ושחיתות – יש שלטון. ולחשוב שהספר הזה נכתב לפני כמעט מאתיים שנים? לא יאומן.
החומרים שמהם עשוי הטיפול הפסיכולוגי
החומרים שמהם עשוי הטיפול הפסיכולוגי, הם חומרי המציאות והיומיום. תמונת הפסיפס המציאותית נבנית לכדי תמונת עולם אנליטית, וחושפת את אחורי הקלעים של הדרמה האנושית בתוכה אנו נתונים או כלואים. מערכות יחסים ארוכות שנים, תקיעויות, רצון לפרוץ מחסומים ולנתץ כבלים. ככה לאט, פרט ועוד פרט, נאספים מדי שבוע לכדי תמונת עולם מלאה יותר. בדיוק כמו שבאלזאק כותב את ספרו, כך אנו במהלך הטיפול הפסיכולוגי נותנים למרכיבי המציאות פרשנות והסבר שהוא גדול יותר מסך כל המרכיבים שלו.
קודה – הפסיכולוג חושב ומהרהר
ויש גם את המטען שמביא איתו המטפל לחדר הטיפולים. המטען שצריך לנטרל ברמה האישית והמטען המקצועי שצריך להפעיל כאיש מקצוע. מיהו אותו פסיכולוג? מהן הנחות היסוד שלו? מהן האמונות, הרצונות והמטען רוחני שהוא מביא איתו לטיפול? מהן האכסיומות שלו, ה COMME IL FAUT שלו? מה ש"צריך להיות", כמו שצריך להיות. התוויית הדרך שלו. ההתערבויות שלו. הבחירות שלו במה להתרכז ובמה לא. הניווט העדין שלו בין המהמורות הקשיים והאתגרים שמעלה אבא גוריו במהלך הטיפול. הטלטלה האישית והפרטית שהוא עובר בעקבות הדברים שאבא גוריו מדבר עליהם – ביחסו לאביו, לבנותיו, לחברה שסביבו, ביחסו לכסף. החומרים שעולים וצפים בו בעקבות הטיפול והתמיכה באבא גוריו. הרצון שלו בטובת המטופל. המטען שהוא לוקח איתו מהטיפול.
קודה שנייה – הפסיכולוג בוכה
אני זוכרת את כל אותן דקות ושעות וימים אחרי שהפגישה נגמרה ואבא גוריו עזב את החדר. הפסיכולוג של אבא גוריו נותר לבד בחדר הטיפולים הריק ורק השעון תיקתק על הקיר. פתאום נהיה שקט בחדר. לא פעם ראיתי אותו נאנח, נושם עמוק, מנגב דמעה, קם ויוצא מהחדר. ולחשוב שכל הזמן הזה הייתי זבוב על הקיר בקליניקה הפריזאית שבה טופל אבא גוריו? לא יאמן.