מערכת היחסים הנרקמת בטיפול הפסיכולוגי
מערכת היחסים שבין הפסיכולוג למטופל, טעונה מאוד ונרקמת לאורך הטיפול הפסיכולוגי. כיצד בדיוק ניתן להגדיר את אותה מערכת יחסים שבין צמד אנשים הנפגשים באופן קבוע למשך כשעה, במקום קבוע, לצורך מוגדר מראש, פעם או פעמיים בשבוע?
יחסו של ארווין יאלום למערכת היחסים שבין המטפל למטופל
ארווין יאלום בספרו "מתנת התרפיה" [כנרת, 2002], כותב כך: "קיימים בשפה צמדי מילים רבים לתיאור יחסים טיפוליים (מטפל/מטופל, לקוח/יועץ, עובר אנליזה/אנליטיקן, לקוח/עוזר… משתמש/ספק)… אני מעדיף לחשוב על המטופלים שלי ועלי כעל "חברים למסע", ביטוי המוחק את האבחנה בין "הם" (הפגועים) ל"אנחנו" (המרפאים)." חשוב כמובן לסייג את הציטוט הזה של יאלום מההקשר המילולי של המושג "חברות". יחד עם זאת, בהחלט מדובר ב"מסע". בהמשך המאמר אני אחדד את האבחנה השונה שלי מזו של יאלום לגבי שני המושגים הללו: "חברות" ו"מסע".
איזה מן מסע הוא הטיפול הפסיכולוגי?
הטיפול הפסיכולוגי משול למסע. זהו משל ליחסים ארוכי הטווח הנרקמים בין הפסיכולוג למטופל, שיש בהם רגעי קירבה וריחוק וחוזר חלילה, במעין מעגליות. לכל טיפול פסיכולוגי יש התחלה, אמצע וסוף, ציפיות מוקדמות, הפרה או מימוש שלהן. יש השלכות של כל צד על השני, רגעי קושי וחידלון. יש זיכרון ומטען רגשי שנושא איתו המטופל בצאתו מהטיפול, גם בין פגישה שבועית אחת לשניה, וגם שנים רבות לאחר תום הטיפול. ויש כמובן גם את החוויה המקצועית והאישית של המטפל בתוך הטיפול: יחסו למטופל והמטען האנושי, הרגשי והמקצועי שהוא, המטופל, מעלה בו, במטפל.
המסע הקולנועי מול המסע הפסיכולוגי
בדרך כלל, בסרטי מסע קולנועיים, הגיבור יוצא להשיג מטרה מסויימת ומוצהרת שאינה מושגת בסופו של המסע. במהלך המסע הגיבור מתגבר על קשיים רבים, פחדים, התמודדויות מול אויבים וקשיי מסע כאלו ואחרים. בסופו של המסע, הגיבור זוכה למצוא במהלך מסעו דבר מה אחר בתכלית השינוי מהמטרה הראשונה שלשמו יצא למסע והוא גם זוכה לסוג של התבגרות או תובנה אנושית, שכלל לא כיוון אליה בתחילת הדרך.
***המאמר אינו פרי עטה של תמר טלמור כהן