איזה מן חבר הוא הפסיכולוג?
כמובן שלא מדובר בחבר נפש אמיתי, כזה שאין בינו ובין חברו תשלום כספי, גבולות נוקשים של יום/שעה/מקום והיררכיה מובנית בתוך מערכת היחסים של מומחה מייעץ מחד מול מי שמקבל ייעוץ מאידך. יש גם כללי אתיקה ברורים של הפרדה מוחלטת בין הפסיכולוג למטופל, שהרי המטופל נמצא במצב רגיש ושביר, והוא יכול להיות טרף קל לניצול כזה או אחר, מיני או ריגשי, מהצד "החזק" של המשוואה – הפסיכולוג, המשכיל, המלומד, היודע כל. והדברים ידועים.
מה כן מביא הפסיכולוג לתוך הטיפול?
כפי שאני מבינה את מערכת היחסים הזו שבין פסיכולוג ומטופל, מדובר כאן בסוג של מחויבות ואחריות מקצועית של הפסיכולוג כלפי המטופל. אפשר גם לכנות זאת: "חברות", כפי שאכן עושה זאת ארווין יאלום וכפי שצוטט בחלק הראשון של המאמר. אבל אין זו מערכת יחסים הדדים ושיונית.
בעיני מדובר במערכת יחסים של נותן שירות ומקבל שירות. מדובר בשירות טיפולי רגשי תומך, מכיל, אמפטי וכזה המאפשר למטופל לבטא את עצמו במרחב מוגן, משקף ובעיקר – נטול פניות וציפיות מוקדמות.
זוהי מערכת יחסים כזו שיש בה ערבות הדדית, הקשבה, הכלה, אמפטיה, ניסיון כן להירתם לטובת קושי מסויים של המטופל, היחלצות לטובת מי שזקוק לעזרה ומרכיבים רבים נוספים.
קשיי הקיום בטיפול פסיכולוגי
במהלך טיפול פסיכולוגי צפים ועולים מצד המטופל קשיי קיום כאלה ואחרים. חוויית הקיום האנושי מאתגרת ומורכבת בעיקר מקושי קיומי. יאלום מגדיר זאת כך: "קשה להתכחש לייאוש המובנה בחייו של כל אדם המודע לעצמו". ובמקום אחר הוא כותב: ""כולם… נועדו לחוות… אתה אפילה הבלתי נמנעת… ההתפכחות מאשליות, ההזדקנות, החולי, הבדידות, האובדן, חוסר המשמעות, הבחירות המכאיבות, והמוות".
החיים האנושיים מורכבים מקשיים רבים ומשמחות קטנות. הקושי של החיים מורכב יותר ותופס מקום גדול יותר מחויית השמחה. קשיי קיום, פרידה מאהוב, מחלה, זיקנה, פרנסה ועוד.
החיים האנושיים משולים למסע שיש בו התחלה אמצע וסוף ידוע מראש, עם הפתעות רבות בדרך. כך גם הטיפול הפסיכולוגי. יש בו נרטיב, נוצר בו סיפור, יש לו מסגרת של זמן ומקום ושני דמויות המנהלות מסע בתוך התודעה, מאתגרות זו את זו, מחליפות מידע רגשי ואמוציונאלי.
***המאמר אינו פרי עטה של תמר טלמור כהן
לייעוץ צלצלו:
054-5637073